נפלאות האמנות בזבל
שמי שרה רז אני יו"ר עמותת אמני פ"ת. אני אמנית ,ציירת ,פסלת ואוצרת תערוכות בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקוה . באחד הימים קבלתי הודעה על ער מת אשפה ברחוב ראשי בפתח תקוה שממנה מבצבצות יצירות אמנות ממוסגרות. בקשתי שיקריאו לי את חתימת האמן והסתבר שזו הייתה ציירת חברת עמותת אמני פתח תקוה שהלכה לעולמה ויורשיה זרקו את כל יצירותיה לרחוב. מיהרתי ואספתי מספר עבודות וערכתי תערוכה מיוחדת לזכרה בגלריית הציפור הכחולה. כמובן שהזמנתי את היורשים והם לא הגיעו... הנושא החל להעסיק אותי. הזבל הוא ידידו הטוב של האדם: בתוך הערימות הבלתי נגמרות מסתתרים אוצרות רבים. בכמה ימים של שיטוט ואיסוף, תוכלו לארגן לכם אוסף אמנות בתקציב אפסי. מתמונות ממוסגרות ציורים ,פסלים , צילומים מודפסים ו ממוסגרים . עין חדה ומקצועית יכולה לאתר יצירות ממש איכותיות לנסות למכור לבתי ממכר לחפצי אמנות או לגלריות או שיגיעו לשוק פשפשים. כל כך הרבה יצירות אמנות מקוריות התגלו לאחר שנים רבות בעליות גג במחסנים במוסכים. ואז שמאים ומבקרי אמנות היו מלאי מוטיבציה לאשר יצירות של ואן גוך קר וואג'יו ורמברנדט. אולי בין אמני ישראל ימצא האמן שרק אחרי מותו התוודעו לאיכות יצירותיו? אמן שלא הצליח בימי חייו להתפרסם או למכור יצירות יכול ים יורשיו לאחר מותו למצוא עבורו את ההילה וההערכה אותם הוא חיפש. התחלתי לבחון ערימות אשפה בימי איסופה וראיתי הרבה יצירות אמנות זרוקות. חשבתי שכדי לשמור על כבודו של האמן כדאי היה לתרום את יצירותיו למוסדות חינוכיים, מוסדות לקשישים , משרדי רשות מקומית ואפילו לקשט מבואות וחדרי מדרגות בבתים משותפים. לחטט באשפה מי רוצה ?מה יגידו על המשוטט?. חשבתי שאני יחידה אך כשסיפרתי את הרגשתי ומחשבותיי פגשתי בעוד אנשים שהבחינו בכך ואוספים יצירות אמנות. החלטתי להקצות מקום בחלונות המוזיאליים בגלריית הציפור הכחולה ומדי חודשיים להציג אמנות שהצילו אנשים מזריקה לאשפה . לתת מעט מידע על היוצר /ת לכבד את זיכרו/ה ולאחר מכן לתרום את היצירות. אני פונה למי שבידו אוסף מנפלאות האמנות הזרוקה והנטושה, או יורשים שאינם יודעים מה לעשות עם "הירושה שאינה שוות ערך כספי" ליצור איתי קשר . בטל 0505533111 או במייל com.gmail@ptart08 ואשמח לתת במה ליצירות
